הנגטיב של תיבת פנדורה

הספרייה של אלכסנדריה כללה מאות אלפים מהכתבים של התרבות ההלניסטית. במספר שרפות שקרו בשוגג ובמזיד היא הושמדה. השלטון המוסלמי בתקופה מסוימת דגל בתפיסה: “אם מה שכתוב סותר את הקוראן, אז דינו להישרף, ואם הכתוב מתאים לכתוב בקוראן, אז הוא מיותר, וראוי להישרף“. זו תפיסה הרואה בכל תרבות השונה משלה כחומר בערה. בתרבות המערבית אנו מאומנים לזהות תפיסה זו כצורמת. אבל מה יכול להיות יותר גרוע משרפה של ספרייה אדירה ועדיין לא לערור את אותה העצמה הרגשית? שואה גרעינית כלל עולמית – לפחות באופן הנונשלנטי של הטקסט בספר: “מי יודע, אולי בעוד 65 מיליון שנים חולדות אינטליגנטיות יכירו לנו תודה על “ניקוי השטח” שאנו עושים עבורן” (עמ’ 353).י

איך יוצא שקל יותר להישאר בשוויון נפש לגבי שואה גרעינית והכחדת האנושות מאשר לשרפת ספרייה אחת גדולה? (הרי מבחינה לוגית, שואה גרעינית, תשמיד בין היתר את כל התיעוד של מה ששרד מאלכסנדריה). כי קטגוריות רחבות לא באמת מכילות רגשית וערכית את מה שהן מכילות לוגית. המוח שלנו לא עובד כך. במקום שקטגוריה משמעותית תעורר אותנו לחשוב על כל הפרטים של מה שנמצא תחתיה, יש לנו תחושה של עומק המאפשרת לנו להתמודד עם ההיררכיה הזו.י

למילה “תרבות” יש היום עומק כי אנו תופסים שהיא מייצגת שעות אין קץ של אמנים, פסלים, מלחינים, מדענים ומשוררים שהשקיעו ימים ולילות בתהליך ביצירת אוצרות של ידע, תפיסות חדשות ואומנות. לכן לא נצליח לתאר בצורה אדישה השמדה של ספריות עתיקות. אבל אם מכניסים את המילה “תרבות” לקטגוריה “אנושות” ומכניסים את “אנושות” לקטגוריה “תופעה אבולוציונית” מקבלים כבר מושג ללא עומק. זו כבר קטגוריה שמאפשר לטקסט להתייחס בשוויון נפש להשמדתה. זו סיבה להיזהר עם מילים. מילים יכולות ליצור עולמות אך גם להחריבם. מספיקים מספר מילים כדי לייבש תוכן של ספריות שלמות והכנתם לבערה בצורה יעילה לאין ערוך מטונות של בנזין. הררי, למשל, משתמש בביטויים כמו “מתווכחים בשצף קצף“, “סוללות של טיעונים ידועים היטב“, “רעש ומהומה” כדי לתאר את בן אלפי השנים בטבע האדם (עמ’ 261). אם כך… למה לשרוף את הספריות האלה? למה לא באמת? כי להררי יש דרך שיטתית יותר.י

אם נכניס את כל מה שאנו מוקירים לקטגוריה חדשה שאין בה עומק, אפילו אם יש לכך לכאורה הצדקה לוגית, מה שעשינו בזאת הוא לרדד את המושגים שלנו על ידי הכנסתם לקופסא חדשה ומבריקה. הררי רוצה שנכניס את המושגים של “זכויות אדם”, “ערכים”, “הומניזם” וכו’ לקטגוריה: “תפיסה מדומיינת”. אבל זה לא רק משחק של הגדרות. זה יוצר תנודות עמוקות בתחושת העומק שלנו. הקטגוריה של “תפיסה מדומיינת” הזו היא בפועל פח אשפה לפינוי כל דבר “בעל עומק” העומד בפני הערכים שלהררי באמת יש מחויבות עמוקה. זהו פח אשפה שאנשים טובים רצים אליו בחפץ לב וזורקים לשם את כל הערכים שלהם. הטקסט מתמחה בציורים ססגוניים ביותר על הפח הזה – אך לעולם לא יודגש שהערכים של הררי עצמו גם אמורים להיות בו. הדבר אינו מקרי שכן התוכן מיועד לגריסה.י

מי שחושב שזו הגזמה דרמתית שיזכור שבפח זה, התפיסה שיש לבני אדם זכות לחיים, חירות והזדמנות לאושר הופכת בתהליך הגריסה ל”משפט אומלל” (עמ’ 118).י

במקום תיבת פנדורה ששחררה על פי האגדה את כל הרע, הקטגוריה של “תפיסה מדומיינת” היא השאיבה של כל הטוב.י

י

 

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s