קיצור תולדות האנושות כסימפטום תרבותי

התרבות המערבית עם הפיתוחים שלה במדע, תרבות, שיטת ממשל וערכים הביאה את האנושות לשגשוג שאין להם מקבילה בהיסטוריה של האדם הן מבחינה חומרית והן מבחינת חופש אינדיווידואלי. אחת מהתוצאות של הישגים אלה היא התפיסה שעוד צעד אחד ויהיה ניתן למנף את ההישגים הקיימים להשגת אוטופיה. אוטופיה של עולם של אחווה אנושית אוניברסלית ללא הגבלות חומריות או תפיסתיות על הפרט, ללא כבלי אמונות מיושנות, גבולות או עוני.י

הדגש מוגזם על ההשוואה בין האוטופיה והמציאות יצר את התפיסה הבעייתית הבאה: במקום לראות את התרבות המערבית כמה שקידם את האנושות ממצב שבו העוני הוא הנורמה למצב שבו העושר הוא הנורמה או כתרבות שפיתחה את התפיסה של ערכו הייחודי של כל פרט, התרבות המערבית נתפסת כמכשול בפני האוטופיה. על פי התפיסה האוטופית הזו אין צורך ללמוד את העבר או אפילו להתבונן לעומק על ההווה – דרוש רק להתאהב בעתיד המדומיין. י

ביקורת מוסרית טובה, דוגמת זו של הכומר מרטין לותר קינג, מדגישה פער בין ערכים המוצהרים במסמך המייסד של ארה”ב וחוסר יישומם בפועל. זו ביקורת המחדדת את חוש הביקורת המוסרית. לתפיסה האוטופית יש אפקט הפוך. הדמוניזציה של המערב יצרה עמעמום ביכולת ההבחנה המוסרית והיא הוליכה עד לתפיסה שאינה מצליחה לבצע אבחנה מוסרית בין ארה”ב ואיראן.י

הפרס הפך להיות עצם התחושה הנעימה שבביקורתיות. את הריקנות המוסרית והאינטלקטואלית שנוצרה אפשר לראות בתפיסה של “רלטוויזם מוסרי”. תפיסה שחשה עליונות מוסרית מעצם זה שהיא כופרת בקיום של עליונות מוסרית. הרלטוויזם המוסרי, במסווה האצילי של “חוסר שיפוטיות” מהווה כלי רטורי להגנה מפני שיח מפורש על ערכים. במקום תפיסה מוסרית התפתח מנגנון משוב פבלוביאני המעניק תחושת חמימות נעימה בכל פעם שנאמרת אמירה אנטי מערבית. העיקרון עובד כך: “אני מערבי ואיזו מופלאה יכולת הביקורת העצמית שלי”. אבל זו כלל לא ביקורת עצמית בכלל אלא להיפך. במקום מוסר המהווה במהותו נאמנות לערכים אבסולוטיים חיצוניים המחייבים את האדם הפרטי עצמו נוצר שינוי רדיקלי. “מוסרי” הפך להיות “להגיד את הדברים הנכונים על מחדלי החברה“. “ביקורת חברתית” החליפה את ה”ביקורת העצמית” – ואת זה מכנים “ביקורת עצמית”. י

הערך העצמי של האדם הופך להיות תלוי בסם הזה של תחזוק של “סיסמאות שנשמעות טוב כיוון שהן אנטי מערביות” ותפיסתם כשלמות הוליסטית. התפיסה האוטופית ההוליסטית והנקייה הזו מתאפשרת רק על ידי דיכוי הולך וגובר של ההתבוננות במציאות ורפלקציה פנימית. נוצרים בורות שחורים של שאלות ללא מענה, תהומות, שהמוח האוטופי מתרגל פשוט לזרום סביבם.י

בלוג זה מתמקד בספר “קיצור תולדות האנושות” של יובל נוח הררי כסימפטום לתרבות האנטי מערבית המתוארת כאן. למרות שמדובר ספר ססגוני ועשיר ברעיונות המותחים את גבולות הדמיון ומציע נקודת מבט מעוררות השראה ולמרות שהספר מעניק תחושה של שותפות במסע של עליונות מוסרית ואינטלקטואלית על פני כל תפיסה אחרת. הטענה כאן היא שמתחת לכל הדרמה, הרעיונות הססגוניים והמידע ההיסטורי המעניין קיימת “רדידות עמוקה” אם ניתן לתארה כך.י

חולשה זו נחשפת אם עושים את הפעולה הבאה: מפרידים בין האווירה והתכנים. ניקח צינור ונוריד את כל הצבע מהספר ונראה איזה תוכן נותר. אני מאמין שמה שנשאר הוא שלד אבסורדי. עצם הדבר שניתן בעולם של היום להציג תוכן כל כך אבסורדי עם אווירה ועטיפה כל כך זורמת, ססגונית ו”מעוררת תיאבון אינטלקטואלי” צריך, לדעתי, להיות נורת אזהרה. להלן שלושה דוגמאות בנושאים קונקרטיים שהספר נוגע בהם:י

האידאליזציה של החיים לפני מוסד מדינה: לא צריך להתבונן במידע מחוץ לספר כדי לראות את האבסורד באידיאליזציה לחיים לפני קיום מוסד המדינה. הספר מתאר את המציאות הערכית בקרב שבט האצ’ה. שם לילדים אין זכות לחיים. מתואר ילד שנקבר בחיים “כי הוא נראה מוזר וצחקו עליו”. מיד אחרי הקטע הזה נכתב שלא צריך לקבל רושם לא נכון מכל זה ושהמבוגרים בשבט “חייכו כמעט ללא הפסקה”. זוהי דוגמא לשלד התוכני האבסורדי שמתחת לאופי ההגשה הזורם, הססגוני והאינפורמטיבי. הנה עוד שתי דוגמאות:ייי

קפה טרויאני

המשותף לנזיר הבודהיסטי והצייד לקט

הזכות לחיים והזכות לחירותהספר תוקף תפיסות ערכיות מנוסחות כמו “זכויות אדם” כ”תפיסות מדומיינת”. הספר מחליף את משמעות המושג “מדומיין” מהקשר להקשר ומשתמש בגמישות זו כדי לתקוף ערכים כמו הזכות לחיים וחירות כאשר הדבר משרת את מטרת העל המהותית יותר של התפיסה האנטי מערבית ולוקח אותם כמובנים מאליהם – כאשר הדבר משרת את אותה מטרת על.י

הצהרת העצמאות של ארה”ב מדגישה את הזכות לחיים וחירות – ערכים שהררי לכאורה מזדהה איתם, אבל הררי לא מוכן לסבול קישור של משהו חיובי כמו הצהרה על הזכות לחירות וחיים לארה”ב. הנרטיב האנטי מערבי גובר על הנאמנות האישית והעקבית לערכים הבסיסיים ביותר של זכות לחיים וחירות. יש לכתוש אותם עד דק עד כדי ביטול עצם המשמעות של המילים כמו את עצם המילה “זכות”. בהמשך הספר הררי כמובן מתייחס למילה “זכויות” כקיימת בהחלט ואף מובנת מאליה כאילו דבר לא קרה. האופי האד-הוק של הכתיבה עוצר נשימה. זו תלוית הקשר ואווירה. הכל כדי להעביר את החוויה הנכונה בכל משפט ומשפט. ומתברר שזה עובד.י

למרות שהספר ספוג באידיאולוגיה, זו אינה כתובה במפורש בשום מקום. הררי לעולם לא כותב משפט שמתחיל ב”אני מאמין ב…” או “הערכים שלי הם…”.  התפיסות הערכיות שלו מובאים כנרטיבים המוגנים מביקורת מעצם העובדה שהם אינם מנוסחים. כך מותקף האופי הישיר של הבעת ערכים ומוחלף בסגנון ניסוח בלתי מפורש המבטל במבנה שלו את היכולת למודעות עצמות ורפלקציה. אם אין מודעית עצמית, גם שיח הופך להיות מן הנמנע – ואנחנו יודעים שזה אינו בריא לתחזוק של תרבות בריאה.י

שמיעה סלקטיבית י

מרטין לותר קינג והררי

זכויות הפרט והאייתולה

ניהיליזם ססגונימהות הניהיליזם היא התנגדות לתפיסה ה”אמונה”. זו טבועה עמוק בספר. בעוד שניהיליזם אמור לתת תחושה של “ריקנות” הספר מצליח להעביר את הניהיליזם בלבוש ססגוני – לבוש שאחראי להרבה מההצלחה והפופולאריות של הספר. י

הנגטיב של תיבת פנדורה

יד מתבדחת

המהפכה האנטי לשונית

לסיכום: התרבות המערבית הצליחה כל כך ביצרת שגשוג, שפע וחופש אינדיבידואלי עד כי אלה נתפסים כמובנים מאליהם והצמיחו תפיסה אוטופית שבמקום לראות את התרבות המערבית כבסיס שיש להמשיך ולשפר בהדרגה היא רואה אותה כמכשול העומד בדרכה. התפתחה תפיסה שנוטה להתעלם מהעבר וההווה ולחוש עליונות מוסרית וחמימות נעימה מעצם היכולת לדמיין חזיונות אוטופיים. הספר “קיצור תולדות האנושות” ועצם הפופולריות שלו מדגימים את הפתולוגיה התרבותית המתוארת כאן.י

בהמשך הבלוג ישנן דוגמאות נוספות מהספר הפופולארי.י

בפי

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s