זכויות הפרט והאייתוללה

כך הררי לגבי ארה”ב ואיראן: ” עם כל ההבדלים וחילוקי הדעות, האמת היא שהאיראנים והאמריקאים רואים את העולם בצורה דומה להפליא” (עמ’ 174). הטענה היא ששני הצדדים חושבים ומדברים באותם מושגים כמו מדינת-לאום וזכויות.ג כ

ייתכן, לעומת זאת, ששני צדדים ידברו במונחים של זכויות ועדיין לא יראו את העולם עין בעין. לדוגמא: נניח שההרי על עלה טיסה לא נכונה ונחת באיראן. השלטון האיראני ידבר במונחים של זכויות ויאמר משהו כזה: “אנחנו מתלבטים באיזו זכות אנו נתלה אותך:  כמרגל ישראלי, כהומוסקסואל או האופן הבלתי מכבד שבו אתה כותב על האסלאם”. אדם עם ערכים מערביים, לעומת זאת, גם ידבר במונחים של זכויות ויאמר: “לאדם יש זכות לנהוג על פי נטייתו המינית ללא התערבות הממשל, יש לאדם זכות לביטוי תפיסותיו וזכות למשפט הוגן לגבי האשמות ריגול” . גג

כלומר, בהחלט ייתכן מצב שבו שני הצדדים מדברים במונחים של זכויות אבל עדיין לא רואים את העולם בצורה דומה להפליא. ההבדל הוא באופן שבו הם תופסים זכויות. מצד שני, אם ניקח ברצינות את התפיסה המוצהרת של הררי ש”זכויות” הם דבר מדומיין ולא ראויים להתייחסות מיוחדת אז כן – המערב ואיראן אכן רואות את המציאות בצורה דומה להפליא. למי שאולי חשד אחרת, התפיסה הא-מוסרית המוצהרת של הטקסט אכן מחלחלת לתפיסת המציאות.י